ברייקדאנס בירושלים- לא מה שהיה פעם

שמתי לב בזמן האחרון במיוחד לאור העובדה שאני מחפש עוד מקומות להדריך ברייקדאנס לשנה הבאה, להרבה אנשים חשוב לראות איך אתה רוקד ואיפה רקדת.
כמעט ולא מעניין אותם איך אתה מדריך או כמה זמן אתה עושה את זה.
כלומר: יעדיפו לקחת מישהו שיש לו שם טלויזיוני או משהו כזה על פני מישהו שלמרות שאין לו שום ניסיון בהדרכה, יתקבל על פני מישהו אחר עם ניסיון רק מכיוון שהוא "אלוף הארץ"( כל הביבויז יודעים שאין באמת דבר כזה).

סגנון ההדרכה שלי למשל מתמקד יותר באימון אישי לחיים של היפהופ וביבוינג ולאו דווקא ללמד את כל תרגילי הפאוור הקיימים בשנה הראשונה. אני מלמד את התלמידים שלי איך ללמוד ואיך להפיק את המקסימום מתרבות הברייקדאנס וכמובן איך הם יכולים לתרום הכי הרבה לתרבות זו פה בארצינו הקטנטונת שההיפהופ רק מתחיל להרים ראש כמו שצריך( ואני מתכוון לחבר'ה שיוצאים לרקוד ברחוב ולא הבחורות המפזזות בסטודיוים עם מזגן ברחבי הארץ...).

מה אתם מעדיפים? ללמוד מאלוף הארץ שלא יודע ללמד ולא יודע להעביר את הידע שלו הלאה( ולפעמים צעיר מדי בשביל להבין את המורכבות של נושא ההדרכה ואת כל נושא תרבות הברייקדאנס בכלל) או ללמוד ממישהו שידוע שהוא מורה טוב? אני לא מגדיר את עצמי באף אחד מהדוגמאות( לדעתי אני שילוב של שתיהם).

מה יותר חשוב לדעתכם בברייקדאנס? לדעת את הצעדים או להפיץ את זה הלאה ע"י ריקוד ברחובות?
אשמח לקבל את תגובותיכם כאן או בדף הפייסבוק של בונאזוז.

פיס...